(עבודה; ס' אדלר, א' ברק-אוסוסקין, ש' צור; 26.9.05) - 10 עמ'
מיני-רציו:
עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר
דיון אזרחי – הוצאות משפט – לטובת המדינה
ערעור על פסק-דינו של ביה'ד האזורי שדחה את תביעת המערער לחייב את המשיבה, מועצת בתי העלמין בירושלים, בתשלום פיצויי הלנת שכר, מעבר לגובה של הצמדה וריבית.
ביה'ד הארצי דחה את הערעור ברובו ופסק כי:
ככלל, מצב כלכלי קשה של רשות ציבורית אינו מצדיק הימנעות מחיוב בפיצויי הלנה, אלא שלעולם יש לתת את הדעת לנסיבות המיוחדות של כל מקרה, לסיבות שגרמו למצב הכלכלי הקשה, ליכולת המעסיק לפעול, לגיוס כספים ממקורות שונים ולכלכל את צעדיו תוך שימת לב ראויה לשכרו המולן של העובד.
במקרה דנן, עניינה של המשיבה שונה, בעיקרו, מעניינן של רשויות ציבוריות אחרות שהלינו שכר שכן מדובר בגוף סטטוטורי קטן שכל תקציבו ממומן מגופים ציבוריים אחרים ומשלו אין לו דבר, ואשר נקלע למצוקה תקציבית רק בשל כך שגופים אחרים לא העבירו לו כספים ולמעשה פעולתה הושבתה מאונס. זהו מקרה קיצוני שבו גוף ציבורי נקלע למצוקה כלכלית – הקרובה לחדלות פרעון - שלא ברצונו ולא היה לאל ידו לפעול כדי לשנות את המצב או להטות תקציבים ממקורות אחרים לתשלום שכרם של העובדים. עם זאת, מרגע שהמדינה נטלה על עצמה את ניהול המשיבה, יש לחייבה בפיצויי הלנה בשיעור של 25% לשנה.
ככלל, תנאי להטלת הוצאות בשל התנהגות בעל הדין, הוא מתן הזדמנות להשמיע דבריו. עם זאת, אין זה כלל בל יעבור, ויש מקרים בהם התנהגות צד ברורה ועולה מן התיק, מן ההליכים הננקטים ומכלל נסיבות העניין הפרושים בפני ביה'ד. במקרה המצביע, כבמקרה דנן, על מחדל או התנהגות המביאה לשיבוש הליכי המשפט או לבזבוז זמנו של ביה'ד, הוא מוסמך להטיל הוצאות גם בלא לאפשר לבעל הדין להגיב.