עבודה
(עבודה; אלישבע ברק-אוסוסקין, עמירם רבינוביץ, נילי ארד; 13.9.05) - 29 עמ'
מיני-רציו:
עבודה – הסדר קיבוצי – תחולתו
עבודה – הסדר קיבוצי – מעמדו
עבודה – הסדר קיבוצי – פרשנותו
בביה'ד האזורי נדונה בקשת צד בסכסוך קיבוצי לעניין נפקות הסכם מיוחד בנושא תנאי שכר מהנדסים (להלן -הסכם 87') ותחולתו לעניין דירוג ותוספת דריכות. כן נדונה שאלת יישומו של הסכם קיבוצי לשנים 1996-1993 (להלן: הסכם 96-93) לעניין דרגה נוספת ועדכון מתח הדרגות בהתאם לאותו הסכם. המערערות ביקשו שאם תוכר זכותם יקבע מנגנון לחישוב ופיצוי בגין הפרות ההסכמים. ביה'ד דחה את בקשת המערערות ליתן בידן סעד הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הסכם 87' ואת הסכם 96-93 בעניין קידום המהנדסים בדרגות ובמתן תוספת דריכות.
הערעור נדחה:
כיום אין עוד מקום להתייחס אל הסדרים קיבוציים כ'הסכמים ג'נטלמניים' לא מחייבים מבחינה משפטית שתניותיהם הן תניות מכללא בהסכמים האישיים. מאז קיומו של חוק החוזים (חלק כללי) שקבע את עקרון תום הלב במשפט הישראלי אין עוד מקום למושג של תניות מכללא. אנו בוחנים הסכמים בקנה מידה של תום לב. הצדדים להסכם הם מחוקקיו. אם תניותיו אינן נוגדות את עקרון תום הלב ותקנת הציבור מתוך גישה של הגינות וצדק, אין מקום להתעלם מקיומם. על כן גם אין להתייחס להסדרים קיבוציים כנחותים במשפט. אלו חוזים לכל דבר ועניין אשר בודאי מחייבים את הצדדים להם, היינו, את הצדדים הקיבוציים. כאשר גוף המייצג עובדים, ארגון עובדים או ועד נבחר, מסכם בהסכם עם מעביד תנאי עבודה של העובדים אותם הוא מייצג, הוא מחייב ומזכה ע'פ ההסכם.
הסדר קיבוצי הוא הסכם שנוסח ע'י הצדדים לו. ככזה הצדדים 'מחוקקים' אותו. הפרשנות של הסכם צריך שתתן משקל לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה. עם זאת מדובר בהסכם שהוא הסדר קיבוצי. הוא נכרת בין גוף מייצג את העובדים למעביד או ארגון מעבידים. יש בו קביעת זכויות של העובדים. ככזה זהו הסכם הקובע נורמות לא רק בין הצדדים לו אלא גם נורמות החלות על העובדים האינדיבידואליים. ככזה יש בו אלמנט הדומה לחוק. ככזה פרשנותו, צריך שתיתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית. מעבר לכך מדובר בהסכם הקובע נורמות ביחסי עבודה ולא ביחסים מסחריים. דרישת תום הלב וההגינות, דרישת ההתחשבות ההדדית מוגברות.
הסכם 87' הוא הסדר קיבוצי דו צדדי אכיף במשפט. פרשנותו דומה לזו של הסכם קיבוצי. מעבר לכך נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי, הוא הסכם קיבוצי 96-93, שאימץ את הסכם 87'. אולם, תחת ההסדר הקיבוצי שקבע מנגנון הצמדה רק למהנדסי המרכז, נכרתו במשך 14 השנים הסכמים אישיים שהעניקו תוספות שכר אישיות בשיעורים ניכרים לכלל מהנדסי שירותי בריאות כללית. לא היה קיום רצוף ופוזיטיבי של ההסדר הקיבוצי, הוא הסכם 87'. יחסי העבודה הינם יחסים דינאמיים ומשתנים לפי הנסיבות. בענייננו הנסיבות הן כאלה שההסדר הקיבוצי לא קויים בפועל. הצדדים שינו את ההסדר הקיבוצי בהתנהגות והביאו לכריתתו של הסכם חדש כאשר במקום מנגנון ההצמדה הקבוע בהסכם 87' נכרתו הסכמים אישיים.בלפיכך, כדין קבע ביה'ד האזורי כי אין לאכוף את ההסדר הקיבוצי בעניינם של המערערים. שתיקת המערערות באי העלאת טענות כנגד הפרת הסכם 87' יצרה מצג לפיו אין הן עומדות על מימוש ויישום הסכם זה. כדין טוענת שירותי בריאות כללית כי היא הסתמכה על מצג זה ושינתה את מצבה לרעה בכריתת הסכמים אישיים עם מהנדסיה שכללו תוספות שכר בשיעורים ניכרים. על כן כדין דחה ביה'ד האזורי את טענות המערערות באשר להפרת הסכם 87'.
לאור חומר הראיות פסק ביה'ד האזורי כי בפועל שולמה למהנדסים תוספת דריכות מכוח הסכם 'זלינגר' (אליו הגיעו הנהלת שירותי בריאות כללית וארגון עובדיה ביום 16.1.96) ולא מכוח הסכם 87'. משביה'ד הגיע למסקנה כי אין עוד להחיל את הסכם 87', הרי אין לקבל טענה לפיה יש לחייב את שירותי בריאות כללית לשלם תוספת דריכות למהנדסים מכוח ההצמדה הסקטוריאלית כפי שזו נקבעה בהסכם 87'. ביה'ד הארצי לא מצא מקום להתערב במסקנה זו של ביה'ד האזורי.
כן נקבע כי אין להתערב בקביעה של ביה'ד האזורי, לפיה המערערות לא הוכיחו את הפרת הוראות הסכם 96-93.